פסק-דין בתיק גז"ז 10475-09-10

1.    בפנינו ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים מיוםם 21.6.10 לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ג - 1994 (להלן: "ההחלטה"; להלן: "הוועדה" ולהלן: "החוק").

2.    המערערת ילידת 1941 עברה כריתה חלקית של בלוטת התריס בשנת 1965 בעקבות גידול ממאיר שהתגלה בבלוטה.

3.    אין מחלוקת על כך כי גידולים ממאירים בבלוטת התריס עונים להגדרת "מחלה" עפ"י החוק.

4.    טענת המערערת הינה כי הוועדה שגתה בכך שלא קבעה לה אחוזי נכות נוספים בגין מחלת דילול העצם ממנה היא סובלת וזאת נוכח הקשר הסיבתי הישיר בין הסרת בלוטת התריס לבין מחלת צפיפות העצם. זאת, כפי שעולה מן הספרות הרפואית.

בהקשר זה הוסיפה המערערת וטענה כי הוועדה לא נימקה את החלטתה בקובעה כי אין להעניק לה אחוזי נכות נוספים בגין מחלת דילול העצם.

המערערת אף הציגה לבית הדין ספרות רפואית רלבנטית המצביעה לטעמה על קשר סיבתי בין מחלת דילול העצם לבין הכריתה החלקית של בלוטת התריס.

אי לכך, בדיון שהתקיים ביום 3.2.11 הציע בית הדין לצדדים להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתתיחס באופן מנומק לשאלת הקשר הסיבתי שבין מחלת דילול העצם לבין הכריתה החלקית של בלוטת התריס. זאת, תוך התיחסות לספרות המקצועית שהציגה המערערת והכל כמפורט בהחלטת בית הדין מאותו יום.

5.    המערערת הודיעה כי היא מקבלת את הצעת בית הדין ואילו המדינה בתגובה שהגישה ביום 17.2.11  הודיעה על התנגדותה להצעה וזאת מהטעמים הבאים:

המדינה טענה כי אין קשר בין כריתת בלוטת התריס לבין מחלת דילול העצם אשר נפוצה אצל נשים בגילאי 50 וכי המסמכים עליהם נסמכת המערערת לא עמדו בפני הוועדה.

עוד הוסיפה המדינה וטענה כי בבדיקה המקיפה שעברה המערערת ע"י רופא פנימאי מטעם הוועדה נמצא כי מאז הניתוח שעברה המערערת בשנת 65' ומזה שנים רבות, תפקודה תקין והיא אינה זקוקה לטיפול רפואי.

6.    אשר לדעתנו יאמר - כי סבורים אנו שיש לקבל את הערעור באופן בו עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתדון ותכריע באופן מנומק בשאלת הקשר הסיבתי שבין מחלת דילול העצם לבין הכריתה החלקית של בלוטת התריס וזאת בהתאם להוראות המופיעות בהחלטה מיום 3.2.11 כפי שיפורט בסיפא לפס"ד זה.

טענת המדינה לפיה אין קשר סיבתי בין מחלת דילול העצם לבין הכריתה החלקית של בלוטת התריס - הינה שאלה רפואית אשר צריכה להבחן ע"י הוועדה המוסמכת לדון ולהכריע בה. עם זאת, על הוועדה לבחון שאלה זו ולנמק את מסקנתה באופן ברור ובהיר גם להדיוט שאינו מצוי ברפואה.

אנו סבורים, כי קביעת הרופא הפנימאי שישב בוועדה לפיה המערערת עברה ניתוח לכריתה חלקית של בלוטת התריס וכי  "מזה זמן רב [המערערת] אינה נזקקת לטיפול חלופי" - אינה יכולה להחשב כטעם מנומק לשלילת הקשר הסיבתי בין הכריתה החלקית של בלוטת התריס לבין מחלת דלול העצם.

7.    משהמערערת המציאה לבית הדין מסמכים רפואיים, בין היתר, מסמכים הלקוחים מאתר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה וכן מסמכים רפואיים שמקורם במרכז הרפואי הדסה בירושלים ובמרכז הרפואי בני-ציון - המצביעים לכאורה על קשר בין תפקוד בלוטת התריס לבין מחלת דלול העצם - הרי שמן הראוי הוא שהוועדה תבחן באופן מנומק שאלה זו, בין היתר בהתיחס למסמכים אלה. מסמכים שיתכן ויש בהם ללמד אולי על קיומה של "אסכולה" רפואית המצדדת בעמדה שונה מזו שהנחתה את הועדה. בהקשר זה רואים אנו להסב את תשומת הלב לפרשנותו של בית הדין הארצי לעבודה למונח "אסכולה". פרשנות אשר מן הראוי כי היא תעמוד לנגד עיני הועדה בבואה ליתן החלטתה לאמור:

"אסכולה רפואית" בפסיקתנו עד כה, נחשבה ל"דעה המקובלת שנקבעה כמבוססת במרכזים רפואיים חשובים, והינה על דעת מומחים מוכרים בעולם, והיא מוצגת כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד, ומבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על הופעת קשר סיבתי כאמור, להבדיל מהשערות ואפילו השערות שלא הופרכו על ידי מחקרים".

על כך יש להוסיף, כי גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית.

(ר'  בעב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.2.11),

אנו סבורים כי תיטיב הועדה לעשות אם תבחן את המסמכים הרפואיים שיוצגו בפניה כאמור לעיל, לנוכח דברים אלה, וכי ככל שתגיע למסקנה בדבר קיומן של שתי "אסכולות" הרי שיהיה עליה לשקול את יישום הכלל המנחה בתחום הביטחון הסוציאלי - לפיו יש להעדיף את זו המטיבה עם המבוטח.

8.    לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים וזאת על מנת שתתייחס באופן מנומק לשאלת הקשר הסיבתי שבין מחלת האוסטאופורזיס (דילול העצם) לבין הכריתה החלקית של בלוטת התריס שעברה המערערת.